<h1>הפרדס לרש"י הלכ' עירובין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואם המבוי רחב עד עשר אמות ולא יותר, צריך לחי מן אבן או מן קורה [או מן עץ] וימעטו. ואין צריך [צורת] פתח למעלה. ויוכל לערב בתוכו. וזה הלחי [או קורה] צריך להיות קומתו י' טפחים. ואם רחב יותר מעש[ר] אמות צריך צורת פתח. [כיצד צורת פתח], קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, ואם אין לו קנים, עושה בחבלים או בעצים, ועושה עירוב ומניחו כעניין שאמרנו.
<h2>דף ה.</h2>
וגם אם בני מבוי רוצים לערב [ו]לטלטל איש מחבירו במבוי, אם המבוי פחות מד' אמות [על ד' אמות] יעשה מלמעלה, [מקיר לקיר] לחי או קורה או קנה ויערב.
<h2>דף נא.</h2>
ואם רוצה ללכת מעיר לעיר מותר ללכת עד אלפים אמה בכל צדדי העיר ואם רחוקה [אותה העיר] יותר מאלפים אמה, יקח עירוב שיהא בו משקל שמונה עשר גרוגרות מכל דבר שירצה חוץ ממים ומלח, ומברך ומניחו בסוף אלפים אמה רחוק מן העיר שלו, ומותר לילך [עד] אלפים אמה אחרים. אבל אם רוצה לילך להציל נפשות או ספר תורה מותר לילך יותר מאלפים אמה.
<h2>דף נט:</h2>
ואם דרך רשות הרבים מפסקת בין המבואות יעשה צורת פתח משני צדדים בקנים ובחבלים ומותרים כל בני מבואות שבתוך הפתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב. וכן כל המדינה [כולה], ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת [ה]פתח ומותרין בעירוב, (כדאמר) [כגון דאמרינן] רבא (ד)הוה מערב אכולא מתא בעירוב חד.
<h2>דף עא:</h2>
מאי עירוב ומאי שיתוף. [כדתניא] מערבין לחצירות בפת [ואם רצו לערב ביין אין מערבין], ומשתתפין למבוי ביין, ואם בא להשתתף בפת משתתף. ואסור לאדם להוציא מרשות לרשות בשבת. ולא ברשות הרבים בלבד, אלא אפי' ברשות היחיד אסור להוציא מחצר לחצר ומבית לבית, ומחצר לבית ומבית לחצר [אלא בעירוב]. אפי' [מ]חור או [מ]חלון אסור להוציא בו אלא בעירוב. כיצד, אם היה חצר א[חת] ובתוכה מאה בתים והם נפרדים איש מחבירו אסור לטלטל בלא עירוב. ובעירוב מותרין אם עשאוהו בערב הפסח. וגם השוכר בית שם בחצר והוא על עצמו ובשולחנו אסור לטלטל בלא (טלטול) [עירוב]. ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח עושה בכל ערב שבת עד תם כל השנה. וכן הלכה.
<h2>דף עב:</h2>
וכך עניין עירוב. אי איכא חצר וכוליה לחד גברא ואית לי בני או כמה אינשי [ד]סמיכון עלוהי וכולהון אכלין מחד ריפתא ולא פליגי מהדדי, לא צריכא עירוב. ואי פתח ביתא (בההוא) [דההיא] דרתא לשבילא, ואי איכא נמי בתי אחרינא דפתיחין לההוא שבילא, (לא) צריכא למיעבד שיתוף בהדדי ומשתרי לטלטולי ממבואות לבתים, ומבתים למבואות.
<h2>דף עט:</h2>
וישים אותו או בפתח או בקיר המבוי בין באמצע בין בכל מקום שירצה, בלתי שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח. וצריך לזכותם על ידי אחר, כיצד, נותן לבנו שהוא בר מצוה או לבתו בוגרת או לאדם אחר, ואומר לו, [אמור] שיזכה בזה העירוב לכל בני המבוי. ותוליהו.
<h2>דף פ:</h2>
וכה משפט העירוב ועשייתו. אם רוצה לעשות(ו) [עירוב] בערב הפסח. לכל השנה, יטול החכם קמח מכל בית ובית מלא ידו, וילוש [ויאפה] אותה, עוגה אחת או שתים קשות ביותר שלא ירקבו [ושיהיו שמורות] שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים, ומותר לטלטל. ואם נאכל או אבד אסור לטלטל עד שיעשה עירוב אחר בערב שבת. ואם עושה עירוב, אחד מהם, על כולם [מקמח שלו] עירובו קיים. אבל צריך להודיעם, ואומר, סמוכי על עירובי אשר עשיתי עליכם. וקודם שישימו אותו עירוב במקום משומר או בתוך התיבה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. [ו]בזה העירוב יהא [לנו] מותר [ו]לכל הדרים בחצירות הללו לטלטל ולהוציא ולהביא כל השבתות שבשנה זו מבית זו לבית פלוני, ומחצר זה לחצר פלוני. ויניח אותו העירוב בבית אחד מהם. [ו]בלבד שיהא הבית ד' אמות [על ד' אמות].
וששאלתם בני חצר שגבו קמח לעירובו ונילש ונאפה לשום עירוב ולא בירכו עליו, בדין עירובא יהא שרי לן, למחר מה הן עושין לטלטל בחצר, אסורין או מותרין. כך דעתי נוטה שמותרין. הואיל וגבו ונאפה לשם עירובין, אע"פ שלא בירכו עליו, ולא אמר, בדין עירובא יהא שרי לן, מותרין הן לטלטל בחצר. ולא מיבעיא הני בני חצר דכולהו בני דעה נינהו ומותרין, אלא אפי' קטן שגבה עירובי חצרות עירובו עירוב. דתנן, [לעיל ל"א ע"ב] השולח ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אין עירובו עירוב. והוינן בה, וקטן לא, והאמר רב הונא קטן גובה עירוב. ומפרקינן, לא קשיא, כאן בעירובי תחומין, כאן בעירובי חצירות. אלמא בעירובי חצרות אפי' בגיבוי קטן סגי להו. וכ"ש הכא דבני דעת הוו. ועירובן מונח התם דשרי. והיכא דלא עירוב מאתמול, למחר מקני נהמא בסלא, [וסמיך לה. כי הא דאמר ליה רבה בר חנן לאביי, ניקני להו חד ריפתא בסלא], אלמא בהכי אית להו תקנתא, [ו]היינו דאמר [ר'] ישמעאל בר' יוסי משום אביו, כל שיש להקל בעירובין הקל. [ו]אע"ג דקיימא לן בעלמא [נדרים ה' ע"ב] ידים שאין מוכיחות לא הווין ידים, [הכא הוויין] ידים, (ד)[ו]קיימא לן [ד]עירובו עירוב. אע"ג דלא אמר, בדין עירובא יהא שרי לן, ומאי שנא התם דאורייתא הכא דרבנן הלכך עירובו כשר, ותו לא מידי.
רוצה בחתיכת בשר או בחתיכת פת או בחתיכת דג או ביצה צלוייה או בכל מיני קטניות. ובכל דבר שבעולם עושין ערב חוץ ממים ומלח. ושיעור [ה]עירוב של מבואות ושל חצירות מכזית ועד ביצה, אם מוסיף מוסיף בקודש. ואם החכם עושה משלו יודיעם ועירובו קיים עליהם.
<h2>דף פב:</h2>
ואם רוצה ללכת מעיר לעיר מותר ללכת עד אלפים אמה בכל צדדי העיר ואם רחוקה [אותה העיר] יותר מאלפים אמה, יקח עירוב שיהא בו משקל שמונה עשר גרוגרות מכל דבר שירצה חוץ ממים ומלח, ומברך ומניחו בסוף אלפים אמה רחוק מן העיר שלו, ומותר לילך [עד] אלפים אמה אחרים. אבל אם רוצה לילך להציל נפשות או ספר תורה מותר לילך יותר מאלפים אמה.
